דמי כיס לילדים: כמה לתת, מתי להתחיל ואיך להפוך את זה לשיעור בכלכלה

השאלה אם לתת לילדים דמי כיס עולה כמעט בכל בית בישראל, בדרך כלל בסביבות כיתה א או ב, כשהילד מתחיל לבקש לקנות משהו בקיוסק ליד בית הספר או רוצה לחסוך לצעצוע שראה בפרסומת. יש הורים שרואים בדמי כיס פינוק מיותר, ויש שרואים בהם כלי חינוכי מהמעלה הראשונה. האמת היא שדמי כיס, כשהם ניתנים בצורה מסודרת ועקבית, הם אחת הדרכים היעילות ביותר ללמד ילדים מושגים שמבוגרים רבים לא למדו מעולם: תכנון, דחיית סיפוקים, חיסכון ובחירה בין חלופות. במדריך הזה ננסה לענות על השאלות הנפוצות ביותר של הורים.

למה בכלל לתת דמי כיס

היתרון המרכזי של דמי כיס הוא שהם מאפשרים לילד להתנסות בניהול כסף אמיתי בסביבה בטוחה. כשילד מקבל סכום קבוע ומחליט בעצמו על מה להוציא אותו, הוא לומד מהר מאוד שאם יוציא הכל ביום ראשון על ממתקים, לא יישאר לו כסף לקלפים שרצה ביום חמישי. זה שיעור שאף הרצאה של הורים לא יכולה להחליף.

מעבר לכך, דמי כיס מורידים את כמות הוויכוחים בבית. במקום שכל ביקור בסופר או בקניון יהפוך למשא ומתן על עוד שוקולד או עוד צעצוע, ההורה יכול פשוט לומר שאם הילד רוצה, הוא יכול לקנות מדמי הכיס שלו. ההחלטה עוברת לילד, ויחד איתה גם האחריות.

מאיזה גיל להתחיל

אין גיל אחד נכון, אבל רוב אנשי החינוך הפיננסי ממליצים להתחיל כשהילד מבין את הרעיון הבסיסי של מספרים ויודע שמטבעות שונים שווים סכומים שונים. אצל רוב הילדים זה קורה בסביבות גיל שש או שבע. בגיל צעיר יותר אפשר להתחיל בהדרגה, למשל עם קופת חיסכון שקופה שבה הילד רואה את המטבעות מצטברים.

בגילאי גן אפשר לשחק במשחקי חנות, לשתף את הילד בקניות קטנות בסופר ולתת לו לשלם בעצמו בקופה. כל אלה מכינים את הקרקע לדמי כיס אמיתיים בהמשך. העיקר הוא לא למהר וגם לא לדחות יותר מדי. ילד בכיתה ד שעדיין לא החזיק כסף משלו נמצא בפער מסוים מול חבריו.

כמה כסף לתת

זו השאלה שמטרידה את ההורים יותר מכל, ואין עליה תשובה אחת. הסכום תלוי במצב הכלכלי של המשפחה, בגיל הילד ובעיקר במה שהדמי כיס אמורים לכסות. כלל אצבע מקובל הוא לקשור את הסכום השבועי לגיל, אבל חשוב יותר להגדיר מראש מה הילד משלם בעצמו ומה ההורים ממשיכים לממן.

למשל, אם דמי הכיס אמורים לכסות רק ממתקים וקלפים, הסכום יכול להיות צנוע. אם בגיל ההתבגרות הם אמורים לכסות גם יציאות עם חברים, כרטיס לקולנוע וחלק מהביגוד, הסכום צריך להיות גבוה יותר בהתאם. הדבר החשוב הוא שהילד יידע בדיוק מה האחריות שלו, ושלא יהיו הפתעות.

• להגדיר בכתב מה דמי הכיס מכסים ומה לא
• לתת באותו יום ובאותה שעה בכל שבוע
• לעדכן את הסכום פעם בשנה, למשל ביום ההולדת
• לא להוסיף כסף כשהסכום נגמר לפני הזמן

עקביות היא שם המשחק

הטעות הנפוצה ביותר של הורים היא חוסר עקביות. דמי כיס שניתנים פעם כן ופעם לא, או בסכומים משתנים, לא מלמדים תכנון. כדאי לקבוע יום קבוע, למשל כל יום ראשון בבוקר, ולהקפיד עליו. ילדים מעריכים מאוד צפיות, והם גם ישימו לב מהר מאוד אם ההורים שוכחים.

טעות נפוצה נוספת היא חילוץ. כשהילד מבזבז את כל הכסף ביום הראשון ואז מבקש עוד, הדחף הטבעי של הורים רבים הוא לעזור. אבל כאן בדיוק נמצא השיעור החשוב. אם ההורה ממהר להשלים את החסר, הילד לומד שאין באמת השלכות. עדיף לגלות אמפתיה, לדבר על מה אפשר לעשות אחרת בשבוע הבא, ולחכות בסבלנות ליום החלוקה הבא.

חיסכון, נתינה והוצאה

שיטה פופולרית בקרב הורים רבים היא חלוקת דמי הכיס לשלוש קופות: אחת להוצאה שוטפת, אחת לחיסכון לטווח ארוך יותר, ואחת לנתינה או לצדקה. החלוקה הזו מלמדת את הילד שכסף משמש למטרות שונות, ושגם מעט כסף יכול להצטבר לסכום משמעותי לאורך זמן.

כדי לעודד חיסכון, יש הורים שמציעים מעין ריבית ביתית: על כל סכום שהילד חוסך במשך חודש, ההורים מוסיפים אחוז מסוים. זו דרך מצוינת להסביר את רעיון הריבית ואת הכוח של זמן וסבלנות. ילד שחוסך כמה חודשים לקראת משחק שהוא רוצה, וזוכה לקנות אותו בעצמו, חווה הצלחה שנשארת איתו.

דמי כיס ומטלות בית

שאלה שנויה במחלוקת היא האם לקשור את דמי הכיס למטלות בבית. יש הורים שמשלמים על כל משימה, ויש שמעדיפים להפריד לגמרי. הגישה המקובלת היום היא שילוב: דמי כיס בסיסיים ניתנים ללא תנאי, כחלק מהחינוך הפיננסי, ואילו מטלות בסיסיות כמו סידור החדר או עזרה בשולחן הן חלק מהחיים המשותפים בבית ולא עבודה בתשלום.

עם זאת, אפשר להציע לילדים גדולים יותר הזדמנויות להרוויח כסף נוסף על משימות חריגות, כמו שטיפת הרכב או עזרה בסידור המחסן. כך הם לומדים את הקשר בין עבודה לבין הכנסה, בלי שהמשפחה תהפוך למקום עבודה. בגיל ההתבגרות אפשר גם לעודד עבודה קטנה מחוץ לבית, כמו בייביסיטר או חלוקת עלונים, בהתאם לגיל ולחוק.

לקראת גיל ההתבגרות

ככל שהילדים גדלים, כדאי להעביר אליהם יותר אחריות. בני נוער יכולים לקבל דמי כיס חודשיים במקום שבועיים, ולנהל בעצמם תקציב שכולל גם ביגוד, יציאות ומתנות לחברים. חלק מהבנקים בישראל מציעים חשבונות וכרטיסים נטענים לבני נוער, שמאפשרים להורים לעקוב ולילדים להתנסות בתשלום דיגיטלי, בדיוק כמו שיעשו כמבוגרים.

לסיכום, דמי כיס אינם פינוק אלא כלי חינוכי. כשהם ניתנים בעקביות, עם כללים ברורים ובליווי של שיחה פתוחה, הם מלמדים ילדים לתכנן, לחסוך ולקבל החלטות. הטעויות הקטנות שהילד עושה היום עם כמה עשרות שקלים יחסכו לו טעויות גדולות הרבה יותר בעתיד, וזו כנראה ההשקעה המשתלמת ביותר שהורים יכולים לעשות.