להילחם בבדידות אחרי הפרישה: דרכים לבנות חיים חברתיים מחדש

הפרישה מהעבודה נתפסת לא פעם כתקופה של חופש ומנוחה, ובמידה רבה היא באמת כזאת. אבל לצד החופש, רבים מגלים שחסר להם משהו: השגרה, השיחות עם עמיתים, התחושה שמישהו מחכה להם בבוקר. כשלזה מצטרפים אובדן של בן או בת זוג, מעבר של הילדים לעיר אחרת או ירידה בניידות, הבדידות עלולה להתגנב בשקט. בדידות היא לא רק תחושה לא נעימה, אלא מצב שמשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית. הבשורה הטובה היא שאפשר לבנות חיים חברתיים מחדש, בכל גיל.

בדידות היא לא בושה

הצעד הראשון הוא להכיר בתחושה. אנשים רבים מתביישים להודות שהם בודדים, כאילו מדובר בכישלון אישי. בפועל, בדידות היא חוויה אנושית נפוצה מאוד, במיוחד בתקופות מעבר בחיים. ההכרה בה היא תנאי לשינוי.

חשוב להבחין בין לבד לבין בודד. יש אנשים שגרים לבד ומרגישים מחוברים ומלאים, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת מרגישים בודדים. השאלה המרכזית היא איכות הקשרים ולא רק כמותם: האם יש מישהו שאפשר לשתף אותו, להתקשר אליו כשקשה, לצחוק איתו?

בני משפחה וחברים יכולים לעזור בזיהוי. שינוי בהרגלים, הסתגרות בבית, ירידה בעניין בדברים שפעם שימחו או הזנחה עצמית הם סימנים שכדאי לשים לב אליהם ולפתוח בשיחה עדינה.

לבנות שגרה עם מטרה

אחד הדברים שהעבודה מספקת הוא מבנה ליום. כשהמבנה הזה נעלם, הימים עלולים להתערבב זה בזה. בניית שגרה חדשה, עם פעילויות קבועות לאורך השבוע, נותנת סיבה לקום בבוקר ויוצרת הזדמנויות למפגש.

אפשר לקבוע יום קבוע לחוג, יום לביקור אצל הנכדים, בוקר להליכה עם חבר וערב קבוע לשיחת טלפון עם אח או חברה ותיקה. גם פעולות פשוטות כמו קפה של בוקר בבית הקפה השכונתי או קנייה בשוק באותו יום בשבוע יוצרות מפגשים קטנים וחוזרים עם אנשים.

השגרה לא צריכה להיות עמוסה. המטרה היא שכל יום יכלול לפחות פעילות אחת שיש בה מגע אנושי, ולו קצר.

מועדונים, מרכזי יום וחוגים

ברוב היישובים בישראל פועלים מועדונים לגמלאים, מרכזים קהילתיים ומרכזי יום שמציעים מגוון רחב של פעילויות: הרצאות, חוגי התעמלות, ריקודי עם, אומנות, מחשבים, שירה בציבור, טיולים מאורגנים ועוד. המחירים בדרך כלל מסובסדים, והאווירה מזמינה.

לא תמיד קל להגיע בפעם הראשונה למקום חדש, במיוחד לבד. כדאי לבקש מחבר או מבן משפחה להצטרף לפעם הראשונה, או להתקשר מראש ולשאול אם יש איש קשר שיקבל את פניכם. רוב המקומות רגילים למצטרפים חדשים ושמחים בהם.

גם ספריות עירוניות, בתי כנסת, מתנ״סים ואוניברסיטאות פתוחות מציעים פעילויות לגיל השלישי. לימודים לגמלאים, למשל, הם דרך מצוינת לשלב גירוי אינטלקטואלי עם מפגש חברתי.

התנדבות: לתת ולקבל

התנדבות היא אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות. היא נותנת תחושה של משמעות ושל תרומה, מנצלת את הניסיון והכישורים שנצברו לאורך החיים ויוצרת קשרים עם אנשים מכל הגילים.

האפשרויות מגוונות מאוד:

• סיוע לתלמידים בקריאה, בשיעורי בית או בהכנה לבגרות.
• התנדבות בבתי חולים, בספריות או במוזיאונים.
• ליווי עולים חדשים בהשתלבות בקהילה.
• חלוקת מזון בעמותות סיוע.
• ייעוץ לעסקים קטנים על סמך ניסיון מקצועי.
• סיפור סיפורים לילדים בגני ילדים ובספריות.

כדאי לבחור תחום שמעניין ומתאים לכוחות, ולהתחיל בהיקף קטן של כמה שעות בשבוע.

לחדש קשרים ישנים

לפעמים הקשרים כבר קיימים, רק צריך להחיות אותם. חברים מהצבא, מהעבודה, מהשכונה הישנה או מבית הספר, שהקשר איתם התרופף לאורך השנים, עשויים לשמוח מאוד לשמוע. שיחת טלפון פשוטה, הודעה או הזמנה לקפה יכולות לפתוח מחדש דלת שנסגרה.

הרשתות החברתיות וקבוצות ההודעות מקלות על מציאת חברים ותיקים. יש קבוצות של בוגרי מחזור, של יוצאי יחידה או של תושבים לשעבר בשכונה, שמארגנות מפגשים מעת לעת. גם בני משפחה רחוקים, כמו בני דודים, יכולים להפוך לחברים קרובים בגיל הזה.

בעל חיים כחבר

עבור חלק מהאנשים, בעל חיים יכול להיות מקור לחברות, לשגרה ולתחושת אחריות. כלב מחייב יציאה לטיולים, שבהם פוגשים שכנים ובעלי כלבים אחרים, וחתול מספק נוכחות חמה בבית. כמובן, ההחלטה צריכה להתאים ליכולת הגופנית ולמצב הכלכלי, ורצוי לחשוב מראש מי יטפל בבעל החיים אם יהיה צורך.

למי שאינו יכול לגדל בעל חיים בעצמו, יש אפשרות להתנדב בעמותות לבעלי חיים או לעזור לשכן עם הכלב שלו.

הטכנולוגיה כגשר

למי שהניידות שלו מוגבלת, הטכנולוגיה יכולה לפתוח חלון לעולם. שיחות וידאו עם המשפחה, הרצאות מקוונות, קבוצות דיון בנושאי עניין ואפילו חוגים שמתקיימים דרך המסך מאפשרים להישאר מעורבים גם מהבית. כדאי ללמוד את השימוש הבסיסי בעזרת בני המשפחה או בחוג ייעודי.

מתי לפנות לעזרה מקצועית

כשבדידות מלווה בעצב מתמשך, בהפרעות שינה, באובדן תיאבון, בחוסר עניין בכל דבר או במחשבות קשות, ייתכן שמדובר בדיכאון, שהוא מצב רפואי שניתן לטפל בו. במקרה כזה חשוב לפנות לרופא המשפחה, שיוכל להפנות לטיפול מתאים. גם עובדים סוציאליים במחלקות הרווחה ובקופות החולים יכולים לסייע ולהכווין למסגרות מתאימות.

תפקידה של המשפחה

בני המשפחה יכולים לעשות הבדל גדול. ביקור קבוע, שיחת טלפון יומית קצרה או הזמנה לארוחה משפחתית מזכירים לאדם המבוגר שהוא חשוב ושמחכים לו. כדאי גם לעודד אותו בעדינות להצטרף לפעילויות, להציע להסיע אותו לחוג הראשון ולהתעניין בחוויות שלו אחר כך, בלי לחץ ובלי ביקורת.

לסיכום

בדידות בגיל השלישי היא אתגר נפוץ, אבל לא גזירת גורל. שגרה עם מטרה, הצטרפות למועדון או לחוג, התנדבות, חידוש קשרים ישנים ושימוש בטכנולוגיה יכולים להחזיר את תחושת השייכות. הצעד הראשון הוא הקשה ביותר, ולכן כדאי להתחיל בקטן: שיחת טלפון אחת, חוג אחד, מפגש אחד.