שומרי הגלקסיה הוא סרט מסוג שמצליח מאוד לכל הגילאים. מדובר על צאצאים ראויים של ספיידרמן, איירון מן, או גיבורי העל מהנוקמים. שומרי הגלקסיה הם שילוב נעים באופן מפתיע של עבריינות, עבר סוער, נאמנות והומור. אבל לא ההומור הזה שמגיע מבדיחות או סתירות. זה לא מבטיח איכות מסוימת ומתמשכת.
הקומדיה של הסרט הזה מגיעה מהשילוב של הדמות המופנמת של כל דמות שמקבלת שיתוף פעולה נכון למען הקבוצה ושלא רוצה לשנות או לוותר על מה שהיה ועודנו ודמות המשימה שדורשת מנה עצומה של אלטרואיזם, גישה לא ספציפית לדמויות מפוקפקות. החיבור הוא זה שיוסיף נופך של כיף לכל מצב, ללא צורך באלתור או יותר מדי מילים.
Guardians of the Galaxy – 2014
שומרי הגלקסיה לצפייה ישירה, הסרט המלא הוסר מיוטיוב
איך התרשמתי מהסרט שומרי הגלקסיה
מציאות או סבירות לאירועים, האם הם אכן קרו בעתיד הרחוק ואליהם מארוול הרגילה אותנו עד הסרט הזה? למי אכפת מההיבט הזה! ה-5 הם גיבורי המרחב חסר הגבולות, ולכן הם אינם מצייתים לכללים ולעקרונות השולטים בחיים על פני כדור הארץ. ואנחנו איתם כי, פשוט, אנחנו אוהבים את הדמויות האלה. יש להם משהו שניתן להבין רק על ידי הקשבה להם ולתת להם לפעול עליך. תן לו להפעיל את מספר הקסם שלו, והאטרקציה בוודאי לא תאחר להופיע.
הסיפור פנטסטי וזהו בערך. בעובדה שהוא נושא את הדמיון שלנו במקומות בלתי אפשריים, זה מספיק. כוכבי הלכת הנטושים, המוקשים בתוך הגולגולות של כמה יצורים שמימיים או בתי הכלא בחלל שבהם כל מהלך היקום מתאסף, כולם עשויים היטב, עם איזון נכון בין צל לאור. בדיוק בפתק הדמויות שדיברתי עליהן.
תשומת הלב לפרטים שמציג הצוות הטכני ולא רק הוא מדהים. איפור הוא אומנות בפני עצמה כאן. שעות שלמות אבדו כל יום כדי שדרקס או גאמורה ייראו ללא רבב.
האפקטים הם המלח והפלפל של הסרט. להיות בעצם S.F. של הרפתקה בין-גלקטית, הצופה מצפה לראות את הבלתי נראה, הבלתי אפשרי והבלתי נתפס בכל שלב של הדרך. והוא לא יחכה יותר מדי, לא יתאכזב ממה שהסרט יציע לו. חבל על אפקט התלת מימד שבגללו התרגשתי להגיע לקולנוע. למעשה ראיתי טריילר שהקולנוע הקרין לפני סרט אחר ונדהמתי כיצד הושג השפעת העומק והמרחביות. הייתי בטוח שאהיה עד לסרט הטוב ביותר מסוג זה. אבל הפתגם: אל תלך לעץ המהולל עם שקית, התגשם שוב. ההתחלה מטורפת מנקודת המבט הזו, אבל היא דועכת מהר… סצנות הקרב הן הכלאה בין דו-ממד לתלת-ממד, ולקראת הסוף, אתה בקושי זוכר למה יש לך את המשקפיים על האף. כמובן, בלעדיהם רואים סרט מטושטש, אז הם חובה. אבל זה בסופו של דבר התפקיד היחיד של המשקפיים, להבהיר את התמונה ותו לא.
למוזיקה חייבת להיות פסקה משלה כי דרכה אנחנו מנסים לחנך את הדור החדש של צופי הקולנוע. הם מגלים שהייתה מוזיקה עוד לפני שנולדו ובעיקר מושרים על ידי אמנים אחרים מאלה שהם רגילים אליהם ואליהם הם סוגדים, בני נוער משורותיהם. “Come and Get Your Love” של Redbone, שיר שיצא ב-1973 שפותח את האקשן של הסרט בצורה פנטסטית, כאן זה יכול להיות מגניב גם 40 שנה אחרי. ומי שחשב על הפסקול כמחווה למוזיקה של שנות ה-70 לא עוצר כאן. הצגת השיר של ג’קסון 5, “I Want You Back”, מלמדת למעשה את הצופים הצעירים ביותר שמייקל ג’קסון שר לפני שהפך לסולן; הלם כנראה למי שמכיר אותו ככוכב לבן של מוזיקת פופ לראות את המלך בפוזה הזו. לגבי “Hooked On A Feeling” – בלו סוויד, יש טעם נוסף? הוא זכה להזדהות עם הדימוי של 5 הדמויות וזה לא נורא. המעניין באופן ההגשה של מנת המוזיקה הנוסטלגית הזו היא העובדה שהיא מגיעה על מדיום שלא ידוע לחלוטין לבני הנוער של הזמנים האלה: קלטת האודיו. מכשיר מוזר מעבר רחוק עדיין נמצא בשימוש בעתיד, שנות אור רבות לאחר הופעתו: הווקמן, היחיד שמסוגל להשמיע את כל המוזיקה האלמותית הזו מהסרט המגנטי המסתורי.
מסקנה: שילוב בהשראת רטרו עם ההווה ואפילו עם העתיד. סיפור טוב רק לדמויות להתפתח ולהיות מוכרות ואהובות. האווירה האפלה, שנוצרה בצורה מושלמת, עוזרת גם היא, כמו גם הפסקול ללא דופי. הסרט היה טוב, ולפי הז’אנר שלו אני חושב שזה קרם דה לה קרם.
מאת יואב קוסטה
