בסרט האנימציה חוות החיות מתאספים בעלי חיים בחוות של מר ג’ונס השיכור. המנהיג של החווה הוא חזיר הזקן מייג’ור וגם דנהאם נפגשים כדי לדון בהתעללות שהם עוברים בחווה. מייג’ור הזקן דורש מבעלי החיים למרוד. מתאגרף הסוס, החמור בנימין, החזירים כדור השלג ונפוליאון והאחרים מסכימים, וכאשר מייג’ור הזקן מת, הם פונים נגד ג’ונס.
שם הסרט: George Orwell’s Animal Farm 1954
חוות החיות הסרט המלא לצפייה ישירה בחינם, הסרט דובר אנגלית.
דעתי על הסרט חוות החיות
חוות החיות הוא סרט נחמד אבל לא בטוח ילדים יבינו את עיקרון שלו. אני חושבת שזה סרט פוליטי שרוצה להסביר מה זה דמוקרטיה מול הקומוניזם. כל ילד, צעיר, מבוגר, זקן צריך לצפות ולוודא שהם מבינים את המסר של האנימציה הזו הכלולה ב”1001 סרטים שאתה חייב לראות לפני שאתה מת” כפי שאומר סטיבן שניידר.
צריך להבין את מסר הדו ערכי יש, בנוסף למשמעות המיידית, המודרנית ובעיקר תרבותית, זו שמטרתה להפסיק את היחס האכזרי לבעלי חיים, משמעות חינוכית פוליטית ואזרחית. בהיותם סיפור אלגורי, החיות המתגלמות ברומן של ג’ורג’ אורוול, (עותק אחד מכל מין של חיות בית שהפך אקספוננציאלי עבור כל קבוצת החיות), הן טיפולוגיות חברתיות המתארות את המעמדות והמיטות של חברה. בבחירת אווטרים מייצגים של מעמד חברתי מבין חיות, אורוול כלל אינו נוקט בדקויות.
חזיר הוא חזיר ויכול להיות רק פוליטיקאי שמן. הסוסים טובים בעבודה, אבל לא בכדי יש את הביטוי “אתה עובד כמו סוס” או כמו שלושה, כמו במקרה של בוקסר, הסוס בסרט המוקדש לחלוטין למטרה של החווה; לכבשים הקטנות חושבים יש רק מטרה להתאסף בעדר, להשתלט על הסיסמה הפשוטה ביותר ולזמר אותה כשהמצב מחייב להסיט את תשומת הלב מבעיות חמורות יותר. מופיעים גם תרנגולות, פרות, אווזים, חתולים, כלבים וחמורים, האחרונים עקשניים עד כדי סירוב, חמורים שבסרט העלילתי מתגייסים למען בוקסר, בעוד שבספר המין מפגין פסימיות מדבקת, השורה “יש לחמורים חיים ארוכים” הופכים למוטו של העבודה והפעולה של בעלי חיים אלה לאורך כל הרומן.
כדי לזהות את המשטר שתורתו עוברת סאטירה, די לקרוא את התיאור הקצר שסיפק המחבר עצמו, שהספר כולו נכתב כ”מניפסט נגד סטלין”.לכן, המרקסיזם לניניזם הוא זה שצויר בדימויים סוגסטיים. גם בספר וגם בסרט. השתמשתי בשם התואר “סוגסטי” כשדיברתי על שם העצם “תמונה” כי אני חושב שהדרך שבה ג’וי באצ’לור וג’ון חלאס, שני המפיקים, יצרו צוות כמעט מושלם של קריקטוריסטים, מחלקה שהצליחה ללכוד את כל ההיבטים החשובים של משטר אוטופי שהביא לדיסטופיות של ממש, בכל מקום בו יושמה. הטרגדיה נעוצה במציאות של ניסיונות אלו, הם חוו על אוכלוסיות שלמות.
אחת הספציפיות של המשטר הסוציאליסטי, מאוחר יותר סוטה בקומוניזם, זוהי טכניקת המניפולציה, פנינה אמנותית שאורוול מדגים היטב בשבעת המצוות שהיוו את החוקים הבסיסיים של המושחים של המשטר החדש. מוטו כמו: “חיות לא ישנו במיטות”, הופך בן לילה ל”חיות…. במיטות עם סדינים”. מניפולציה מועילה אבל יש לה גבולות. סיבה לאורוול למצוא טיעונים לפן השנוא הבא של המשטר הזה, כלומר טרור ופחד. “אף חיה לא תהרוג חיה אחרת!” נקרא חוק אחר השולט בחווה. רק שאם צריך, תוספת קטנה לא מזיק. “אין סיבה” שנוספה בסוף תקל על השגת היעדים שנקבעו בצו המדינה החדש. הכל מגיע לשיאו עם הציטוט המעולה “כל החיות שוות, אבל יש חיות ששוות יותר מאחרות”. הבנייה האנטיתטית הזו מפרקת ומגחכת את כל החשיבה המרקסיסטית שמעולם לא הביאה בחשבון את הצורך בהנהגה שאמורה ליישם את כל הדוקטרינה ושתהיה אוטומטית מחוץ לחוקיה.
מסקנה: ביקורת ברורה על סגנון חשיבה ופסיביות פלילית, שיוצרי הסרט חוות החיות תופסים בהרחבה, כמו גם בספר. מחדל נוסף שהיה צריך להיכלל בסרט הוא שינוי הסיסמה של הכבשים, בעלי חיים שאינם מסוגלים להבין את מורכבות הסדר כולו. עבור הפחות ניחנים אך שעדיין היוו את עיקר החברה החדשה, נבחרה נוסחה פשוטה וקלה לזכור המסמלת את הסדר החדש: “ארבע רגליים טובות, שתי רגליים רעות”. רק שכאשר נפוליאון הציג את עצמו הולך על רגליו האחוריות, הקהל למד מיד את הנאום הישן, עדכן: “ארבע רגליים טובות, שתיים אפילו יותר טובות”.
לאיזון נגדי של הביקורת המובאת על המרקסיזם וצורת היישום המעשית שלו, הקומוניזם, אפרסם ציטוט קצר מאת האישיות הבריטית אלן קורן: “דמוקרטיה מורכבת מהחופש לבחור את הדיקטטור שלך להוביל אותך”. אז, היזהרו את מי אתם בוחרים להיות המנהיג שלכם…
כתבה: הילה פרקש
